בימים אלו, בהם דן בג"ץ בהחלטת הממשלה להשיב את חצר סרגיי בירושלים לידי ממשלת רוסיה, נזכרים אנו בתקדים דומה. היו אלו נכסי הגרמנים ה"טמפלרים" שנותרו בארץ והולאמו ע"י ממשלת ישראל. 

לפי אמונתם של הטמפלרים, קירוב הגאולה יכול היה להתבצע רק באמצעות מגורים בארץ הקודש, שבה הם שאפו לקיים מודל של חיים אידאליים באמצעות הקמת כפרים יצרניים. במהלך המחצית השנייה של המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 התיישבו מאות טמפלרים במושבות אחדות שהוקמו ברחבי ארץ ישראל, בהן עסקו בחקלאות, במלאכה ובמסחר, וקיימו חיים קהילתיים עשירים תוך יחסי שכנות טובה עם ערבים ויהודים.

בשנת 1868 הגיעו 454 מחברי התנועה מוירטמברג לארץ ישראל, שהייתה תחת שלטון עות′מאני. עם הגיעם הקימו את מושבתם בחיפה, לאורך הרחוב שנקרא כיום שדרות בן-גוריון. כעבור שנה (1869) הקימו 320 מתיישבים נוספים את המושבה השנייה, ביפו. המושבה החקלאית הראשונה שהקימה התנועה הייתה שרונה, שהוקמה בשנת 1871 על אם הדרך מיפו לשכם עם 269 מתיישבים. ב-1873 הקימו 300 מתיישבים טמפלרים מושבה בעמק רפאים בירושלים, אזור המכונה עד היום "המושבה הגרמנית". מושבה נוספת הוקמה על הכרמל ונקראה "כרמלהיים". בסיום גל ההתיישבות הראשון ישבו במושבות ברחבי הארץ 1,340 איש, שעסקו בחקלאות, מלאכה, מסחר, תחבורה, תיירות, אדריכלות ועוד.

ב-1903 הוקמה בסמוך למושבה הוותיקה ביפו שכונה טמפלרית נוספת, "ואלהלה" שמה, שאיכלסה את הדור השני של המתיישבים.

ערב מלחמת העולם הראשונה מנו קהילות הטמפלרים ברחבי הארץ 2,200 נפש.

בתוך פרק זמן קצר החלו המהגרים החדשים לממש את שאיפותיהם. תוך הכנסת חידושים ושינויים טכנולוגיים וכלכליים והיו חלוצים בתחומי התחבורה, החקלאות, התעשייה, המסחר, ההנדסה, הבניה וכו′.  התיישבותם של הטמפלרים ידעה שגשוג ומשברים אך היא היוותה גורם חשוב בהתפתחות הכלכלית. הישגיהם שיפרו את מצבם הכלכלי ובנוסף הביאו ליצירת  מעמד חברתי וכלכלי חדש שהשפיע רבות על חיי היום יום בישוב ההולך ומתפתח. 

ב-1917 נכבשה ארץ ישראל בידי הבריטים, אשר הטילו בה ממשל צבאי. הטמפלרים, אזרחי האימפריה הגרמנית המובסת, נחשבו נתיני אויב ופעילותם נאסרה. ב-1918 הוגלו 850 מבין תושבי מושבות הטמפלרים הדרומיות למצרים, שם הושמו במחנה מעצר. 300 מתוכם גורשו חזרה לגרמניה. עם ייסודו של הממשל האזרחי של המנדט הבריטי בארץ ישראל ביולי 1920 הורשתה מחדש פעילות הטמפלרים בארץ, ובמהלך השנים 1920-1921 שבו הגולים ממצרים ומגרמניה. את מושבותיהם מצאו חרבות, שוממות ובזוזות, והם ניגשו מיד לשקמן. בתוך שנים אחדות של עבודה חרוצה חזרו המושבות ברחבי הארץ לפרוח, להיות דגם מוצלח להתיישבות ולספק מוצרי חקלאות ושירותים שונים לאוכלוסיית הארץ.

עם עליית המפלגה הנאצית לשלטון בגרמניה נוסדו סניפים בארץ, ובנובמבר 1933 כבר היו רשומים בארץ ישראל 42 חברים במפלגה. עם פרוץ המלחמה, ראו שלטונות המנדט הבריטי באנשי הקהילה הגרמנית נתיני אויב, והמושבות הגרמניות הוקפו בגדרות תיל ובמגדלי שמירה והפכו למחנות מעצר. תושבי חיפה הגרמנים הועברו לעכו, למחנה מיוחד שהוקם על החוף, ובהמשך הועברו חלק מהם למושבות הגליליות. לשמירה על המושבות הוקמה יחידה מיוחדת של נוטרים, שמנתה בשיאה 300 איש. במחנות הוחרמו מכשירי הרדיו, הייתה האפלה בערב, ובוצעו חיפושים בבתים ועל גופם של העצורים. 1147 איש שהו במחנות מעצר אלו.

אחת הפרשות המעניינות הנלוות לסיפורם של הטמפלרים היא פרשת החילופין. באירופה שתחת הכיבוש הנאצי נלכדו במחנות ריכוז יהודים שיצאו מארץ ישראל לפני המלחמה. המשפחות בארץ לחצו על הסוכנות היהודית לפעול לשחרורם, במקביל, לחצו טמפלרים וגרמנים על ממשלת גרמניה לפעול לשחרור בני משפחותיהם הכלואים במחנות מעצר בארץ ישראל ובתאריך 9 ביולי 1944 בוצעו החילופין: 283 יהודים הוחלפו תמורת 150 גרמנים (מהם 74 מדרום אפריקה ו-41 מארץ ישראל), ועוד 168 בחילופין של נובמבר 1942.

עם קום המדינה, כשנכסי המקרקעין של הנציב העליון עברו לידי מדינת ישראל, הפכו אדמותיהם לאדמות מדינה, שכיום הן בבעלות מדינת ישראל ובניהול מנהל מקרקעי ישראל.

לאחר הקמת המדינה, ובמשך שנים רבות, שכנה קריית הממשלה בבתיה של המושבה שרונה. באזור המשמש את הצבא ומשרדי הממשלה נשמר התכנון המקורי של המושבה, וברחובות הבנויים שתי וערב יש בניינים טמפלרים, צמחיה מקורית ומבנים מסוגננים מתקופת המנדט.

 ובעניין התקדים שציינו בתחילת הסיפור. בשנת  1952 נערך הסכם שילומים בין מדינת ישראל לבין גרמניה. בהסכם שדן בפיצוי שתשלם גרמניה ליהודיה לשעבר על הנכסים שהותירו שם, הוסכם גם כי ישראל תשלם פיצוי לטמפלרים על הרכוש שהיה להם בישראל, וכך,בשנת 1962 שילמה ממשלת ישראל לטמפלרים וליורשיהם 54 מיליון מרק כפיצויים בגין אדמותיהם ונכסיהם.

שרונה: מרכז טמפלרי בתל אביב 

עד לא מזמן הסתובבו באזור זה חיילים במדים. במרכז תל אביב, בין מרכז עזריאלי ורחוב אבן גבירול. שכנה בעבר המושבה החקלאית שרונה. המושבה נבנתה בקווים ישרים בצורת צלב ובבניה חדשנית. היה כאן גם מערך נטיעות מיוחד שהיה אמור להחזיר לזיכרון הקולקטיבי של המתיישבים האירופאים את נופי מולדתם, ואף נבנה בית ספר במקום.

  במהלך מלחמת השחרור תפסה "ההגנה" את מבני הצבא הבריטי ובמרתפי היקב ובחצר שלו הורכבו בתקופת טרום המדינה והוכשרו לטיס מטוסי ה"אוסטר" הראשונים, שהשתייכו למה שהפך אחר כך לחיל האוויר הישראלי.

לאחרונה, פונו ושוקמו המבנים בחלקה הדרומי של שרונה וחלקם אף הוסעו ממקומם בתהליך חדשני ומורכב לצורך הרחבת רחוב קפלן החוצה את המושבה.

פארק שרונה, שמוקם בימים אלו בין המבנים הטמפלרים ששרדו את השנים הרבות כמשרדים של הקריה נפתח לקהל הרחב ואפשר ליהנות בו מיום של שמש, פיקניק וקצת שקט בעיר הגדולה.מעט משפחות תל אביביות ורוכבי אופניים מגיעים לפארק הקטן, מסתובבים בין המבנים הטמפלרים המיועדים לשימור ונהנים מהשקט שמבטיח הפארק שהוא עדיין לא ממוסחר, מוכר וממש פעיל.

בעתיד, מתוכננות בפארק השכרה או מכירה של המבנים לשימור שיהפכו את המתחם לאזור של משרדים, מסעדות וחנויות.

סיורים מודרכים סובבים בין המבנים ומספרים את סיפור המקום אולם גם אלו שבאו לשוטט ייהנו מהמרחבים ומסיפורי הבתים.

כתב וערך מר צביקה בן ישר  [מבכירי המדריכים של "גשר"]

סיור ממלץ  במושבת הטמפלרים :שרונה –ת"א :

1.      סיור במקום שבו התקבלו החלטות גורליות ביותר של מדינת ישראל.

2.      נלמד להכיר  את אילו שהניחו את יסודות  החקלאות המודרנית  בא"י.

3.      נכיר את הכת ששיתפה פעולה עם הנאצים בימי מלחמת העולם השניה.

4.      נבקר במקום שבו נולד חיל האוויר הישראלי.

5.      נתבונן  במבנים העתיקים ששרדו  כ-120 שנים.

כל הסיורים  הנ"ל יתקיימו אי"ה עם ההסטריון  דר′ חיים מייטליס  בתאריך   20.11.08  הסיורים מתקיימים בחסות "גשר-תיירות פנים" להשמה בפל. 052-2500202