בין כשני מיליון הישראלים היוצאים מדי קיץ לחו"ל, ניתן לראות לא מעט חובשי כיפות. סרוגות, שחורות, חרדים מכל הסוגים, המינים והצבעים. די להעיף מבט על הממתינים בתור לבידוק בנתב"ג, כדי להיווכח כי מספר הדתיים שיוצאים לחו"ל אינו נמוך מחלקם היחסי בכלל אוכלוסיית המדינה.
דא עקא, בקרב חלק מהאוכלוסייה הדתית-לאומית, בעיקר זו המיישבת את חלקי יו"ש, וממש לא באוכלוסייה החרדית, יש המתנגדים ליציאה לחו"ל לצורך טיול, ומגייסים לעניין זה את ההלכה האוסרת, לכאורה או שלא לכאורה, לצאת לחו"ל למעט אם מדובר לצורך לימוד תורה, שידוכין או עסקים. מעניין, שציבור חרדי בהמוניו יוצא לחו"ל, כולל אדמו"רים וראשי ישיבות, גם לצורך התרעננות גרידא. (ועוד אגב, אפילו ב...תשעת הימים, לצורך הבראה).
בחלק מעלוני השבת המופצים בבתי הכנסת של הדתיים-לאומיים, יש פרסומות (לפעמים יותר מדי פרסומות, לא כל העלונים מרשים להכניס פרסומות על חו"ל) על יציאה לחו"ל. בחלק מהעיתונות הדתית יש לפעמים ביקורת על מודעות המעודדות לכאורה נסיעה לחו"ל לצורך טיול, מאידך, טוענים המו"לים של העלונים, אם כבר יוצאים לחו"ל, מה רע לעודד שהדבר ייעשה דרך משרדי נסיעות דתיים הדואגים לאוכל כשר, תפילה במניין, שבת כהלכתה, וכדומה?
